ברוך תור-רז - ספורים שירים וציורים לילדים ולמבוגרים

פרק ט' (קטע)

"אתה משלים עם נוכחותו של הנמר חומיבבה בקרבנו!" קרא יעל צעיר וחסון.

היעל הזקן היפנה ראשו אל עבר חבורת היעלים הצעירים, שהיו עכשיו סמוכים מאד אליו. אותות של זעם ניכרו על פניו. גון צבע עיניו נתכהה. שרירי שוקיו נמתחו והוא שלח ראשו לפנים בתנועה מאיימת.

"שכחתם חיי מדבר מה הם," קרא היעל הזקן אל עבר היעלים הצעירים. "לא עוד תזקפו אוזניים לקול רחש מבשר רע, לא עוד ייתרחבו נחירכם לקלוט ריחו של בעל ניבים, שכריות כפות רגליו משקיטות שאון פסיעותיו בערוצי ואדיות. המולת המטיילים וריחותיהם הקהתה את חושיכם. משעולכם ניטשטש עד שאינכם מסוגלים עוד למצאו! המצוקים איבדו בעיניכם את קיסמם! וככל שתתרחקו מחיי הבדידות של שוכני המצוקים תשמשו מטרה לטרף קל – ותאבדו!"

היעלים הצעירים התקרבו עוד, מצופפים קרניהם באיום. היעל הזקן לא נרתע: "אנו היעלים נולדנו לחיי חופש שיש בהם פרישות ובדילות. ואילו אתם, שירדתם לחיות בקירבת שבילי המטיילים, מתעצלים ואינכם חפצים עוד לאמץ את גופכם המסורבל, שהתרגל לחיי תפנוקים, ולהתגונן מפני הנמר!"

"מדבריך איננו מבינים לאיזה מחנה אתה משתייך!" קרא בזעם היעל הצעיר. "ימים רבים אתה מתבודד במצוקך, מסרב לרדת ולחיות יחד אתנו. ועכשיו, כשאיבדנו שלוות חיינו מאז חזר הנמר חוּמִיבָּבָּה אתה מכריז שאין לנו ברירה אלא להשלים עם נוכחותו!"

ואז, נעו אבריו של חומיבבה והוא דילג אל עבר סלע סמוך וניפץ עליו, בחבטה אחת עזה, את המכשיר שהצמידו לו אנשי החברה להגנת הטבע. אחר, ללא חיפזון, הסתובב, מבלי להעיף מבט אחרון על הצופים בו – ועזב.

הוא הולך אל אהובתו, לחשתי לעצמי בהתרגשות: רץ ודוהר, כרוח שאין דבר העומד בדרכה, אל נמרה יפיפיה וגאה - - -

חזרה