הצמה והספסל הבודד בקצה שכונה - הארץ/ספרים 15 26/3/03

מאת: ציפי גון-גרוס

ברוך תור-רז מאפשר לנו להציץ הצצה עדינה ולירית בהתאהבותו של זיו במיכל בת כתתו. הוא משרטט בשפה מדויקת ולא סלנגית את זיו, שעומד ליד כפתורי האינטרקום בבניין של מיכל, ומרוב מבוכה לוחץ על שני כפתורים יחד ומכניס גם את השכנה לתוך הרגע הפרטי הזה; את ראשו של זיו שמלא במחשבות על מיכל כמו כיס שהעמיסו בו יותר מידי דברים; את החלומות שלו בהקיץ מול ספרי הלימוד והשיעורים שמחכים לתורם;...

גם רגעים כואבים יש באהבה הזאת, הפריכה והמהוססת. זיו בוהה בשיעור ועונה תשובה מטופשת לשאלת המורה. כל הכיתה צוחקת, כמובן, אבל הצחוק של מיכל מזדקר בין שאר הקולות, נחקק בו ומכאיב מאוד; הוא כל כך מלא באהבה שלו, אבל מיכל מבקשת שלא יסובב את הראש ויסתכל עליה באמצע השיעור; הוא מדבר אל מיכל רק כשהוא נמצא רחוק ממנה, אבל כשמיכל קרובה אליו, מפטפטת וצוחקת עם חברתה יערה, פתאום נעלמות לו המילים."המילים מתפרקות לי לאותיות, שלא מוכנות להצטרף זו לזו, והן עושות מה שהן רוצות וממציאות מילים שאף אחד לא מכיר".

ברוך תור-רז מחזיר את האהבה הראשונה למקום המדויק שלה ברצף ההתפתחות...

"בן לוקח בת" הוא ספר שיש בו רק חיסרון אחד, המאפיין לפעמים גם אהבה ראשונה - הוא מסתיים כהרף עין.

חזרה